אלברט תם פוטר ממשרתו הרמה, נעצר וגורש – ומי שמונה במקומו לניהול
החברה הלאומית, הוא אנואר סאדאת, לימים סגנו של נאצר ונשיא מצרים
מאת:
יוסי תם – TAM
JOSEPH יליד מצרים, קהיר ב-
28.10.1944.
עליתי לישראל
ב-20.03.1957 דרך יוון לאחר שגורשתי עם כל משפחתי ממצרים ב- 04.03.1957. בדרכון
המשפחתי ("תעודת מעבר", LAISSEZ
PASSER) נרשם ע"י השלטונות
המצריים "הלוך ללא חזור" בשלוש שפות: בערבית, בצרפתית "SANS RETOUR", באנגלית "TO LEAVE FOR EVER".
אותו דרכון שאבי
אלברט תם נשא בגאווה, בסך הכול שנה וחצי קודם לכן, כאשר נסע לייצג את מצרים במספר
ערים באירופה באוגוסט 1955, יחד עם עוד 7 בכירים מצרים. זו הייתה משלחת של 8 עיתונאים,
פרסומאים ובכירים מצריים, שיצאה למסע אירופי למטרת חילופי ידע ופיתוח שיתוף הפעולה
בין המדינות השונות ומצרים.
אלברט תם היה
היהודי היחידי במשלחת בה השתתף בתוקף תפקידו כמנהל הפרסום של ה- SOCIETE EGYPTIENNE DE PUBLICITE שהייתה אחת
מחברות הפרסום הגדולות ביותר במזרח התיכון. לימים חברה זו, יחד עם חברות מרכזיות
אחרות, הולאמה ע"י המשטר של מהפכת הקצינים במצרים.
לאחר הפיכת
הקצינים במצריים ב-1952 ועלייתו של נאצר לשלטון ב-1954, אושרה ב- 16.01.1956 חוקה
חדשה במצרים שנתנה סמכויות בלתי מוגבלות לנשיא, גמאל עבד אל נאצר. המשטר המהפכני
הפך את מצרים ל-"מדינת משטרה", כשבין השאר, רק נאמני המשטר והמהפכה מונו
לעמדות מפתח במדינה.
מצרים הנאצריסטית
שמה עצמה גם בראש המאבק בישראל, במיוחד בעקבות מלחמת סיני ב-1956, אותה היא ראתה
כ-"גרורה אימפריאליסטית". כפועל יוצא, נחקקו חוקים חדשים, בהוראת
ה"ראיס", נאצר שהוציאו את הציונות והציונים אל מחוץ לחוק. בעיקבות מלחמת
סיני, נאצר הצהיר באחד מנאומיו כי כל היהודים הם ציונים, כך שכל יהודי מצרים כמעט
נחשדו ע"י מדינת המשטרה החדשה כפעילים או תומכים בציונות, מה שהוביל עד מהרה
לגירוש של כמעט כל יהודי מצרים, קהילה גדולה ועתיקה, בת אלפי שנים.
כפועל יוצא,
ברור שיהודי כמו אלברט תם אינו יכול לנהל/לשלוט על עמדת מפתח ובעלת השפעה
כה חשובה בעולם התקשורת והפרסום במצרים, שהולאם בינתיים, והוחלט לסלקו ממישרתו
הרמה. (אנואר סאדאת, אחד מחבורת הקצינים שביצעה עם נאצר את ההפיכה, ולימים נשיאה
של מצרים, היה אז שר התקשורת, והוא זה שחלש עליה באופן אישי, ובאופן אישי עסק
בהלאמתה, בארגונה מחדש, ובניהולה היומיומי, כולל, מן הסתם, בסילוק "גורמים לא
נאמנים ולא רצויים" ממנה).
באופן פרטני
יותר, פורסמה אז תקנה שאם אדם שהואשם ונכלא לתקופה של לפחות 21 יום, במיוחד באשמת
סיוע לציונות, הוא מאבד את כל זכויותיו, וכל רכושו מולאמים. כך נסללה הדרך וללא כל
הוכחות או משפט, ואלברט תם הואשם שהוא ציוני והוכנס לכלא "עבסייה" בקהיר
(היה זה בית ספר יהודי שהוסב למחנה מעצר וריכוז לקליטת כל ה"מואשמים" והאסירים
היהודים במסגרת הטיהורים שהשלטון עשה).
כך, ב-
20.11.1956, אלברט תם נכלא לתקופה המינימלית הדרושה בתקנה החדשה ובכך איבד את מקום
עבודתו וכל זכויותיו: פיצויים, פנסיה וכל רכוש אחר. מיד עם שחרורו מהכלא ונישולו
ממקום עבודתו, הוא גורש וניתנה לו ארכה לעזוב את מצרים ללא חזור תוך מספר שבועות -
ולא בן-לילה כמו רוב היהודים שגורשו.
אלברט תם זכה
ליחס הזה, ולמאסר בכלא המצרי של 21 יום "בלבד", בזכות מעמדו החברתי הרם וקשריו : בתוקף עבודתו
הוא היה מוקף בהרבה אנשי עסקים, שחקני קולנוע, קציני משטרה, קציני צבא וכל מי שרצה
להתפרסם.
מיד עם שחרור
אבי מהכלא, הוא ראה את המתרחש מסביב, הודה לה' שלא הייתה פגיעה בנפש ואירגן את
המשפחה במהירות עם כמה מזוודות, וכך גורשנו ממצרים בהשאירנו הכול מאחור.
הערה – ברשותי תמונות של אלברט תם בחברה ומסמכים שונים והדרכון המקורי. קיימת גם תמונה של סאדאת בחברה הנ"ל לאחר
השתלטותו עליה.
אירוע קודם,
שהיה טראומטי עבורי באופן אישי, התרחש בשנים שהובילו למהפכת הקצינים ב- 1952: באחד
מימי ההפגנות הסוערות בקהיר נגד המלוכה והקולוניאליזם הבריטי, היו מהומות בקהיר עם
שרפות, מדורות ענק ברחובות, השחתת רכוש זר ופוגרומים בזרים. באותו ערב, אני יחד עם
כל משפחתי ביקרנו את דודתי שגרה ברובע דאהר, אחד הרבעים הפופולאריים, בקהיר.
כשהמהומות
התקרבו לבית דודתי והייתה סכנה ממשית לחיי המשפחה, אבי העמיס ברכבו את שתי המשפחות.
היינו 10 אנשים במכונית אחת, ויצאנו בדהרה לעבר ביתנו שבזמנו היה בהליופוליס, פרבר
יוקרתי מחוץ לקהיר. באחד מרחובות קהיר הייתה מדורה ענקית שחסמה את הרחוב שאילצה את
אבי לעצור את הרכב. המתפרעים ברחוב השתוללו וזרקו אבנים וחפצים על כל מי שנראה זר.
אני במו עיניי ראיתי כמה מתפרעים ששיחקו כדור רגל עם משהו שנראה כמו ראש של אדם לבן
עם שיער שחור, מחזה שאני לא יכול להשתחרר ממנו עד היום. בשניות של עצירת הרכב,
התנפלו עלינו מתפרעים משולהבים ואז אבי שהבין שאם אנחנו נשארים במקום כל המשפחה תישחט.
הוא קיבל החלטה ולחץ על דוושת הגז בכל העוצמה. אימי צעקה להוריד את הראשים, והרכב עבר
דרך המדורה. בנס אלוהי הרכב לא התלקח. כך ברחנו מהמהומות והגענו בבטחה להליופוליס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה