יום ראשון, 19 ביוני 2016

ערב שורשים בבית ספר בית וגן - בת ים

תצוגת עבודות שורשים


בבית ספר בית וגן התקיים ערב סיום פרויקט שורשים בארגון מחנכת הכיתה נעמה הוד.





יום רביעי, 15 ביוני 2016

טקס סיום חוקרים צעירים ודור לדור יביע אומר תשע"ו

השנה החלטנו לצרף  שני טקסים יחדיו שכן אנחנו רואים בשתי התכניות דור לדור יביע אומר וחוקרים צעירים שתי תכניות העוסקות בחקר המשפחה והקהילה. בשנה הבאה הן יאוחדו תחת אותה כותרת ובכל שלב יעבדו התלמידים על חלק אחר בעבודת השורשים.

טקס סיום תכניות חוקרים צעירים ודור לדור התקיים ביד בן צבי, ביתו של הנשיא השני של מדינת ישראל, מר יצחק בן צבי שמצא חשיבות רבה בחקר הקהילות היהודיות. ולפיכך אין כל ספק  שהעבודות והחיבורים שנכתבו מצאו את הבית הנכון להם ובהמשך לשיתוף הפעולה עם מכון בן צבי. בטקס השתתפו מורים,  ומנהלי בתי הספר שהגיעו לגמר  בתחרות ושתלמידיהם זכו בפרסי הצטיינות.
פרופ' אייל ג'יניאו ראש מכון המחקר מכון בן צבי ברך את המזוכים  בתחרות.

פרופ' אייל ג'יניאו



גב' צילה מירון אילן ראש אגף מורשת ומפמרי"ת מחשבת ישראל  ברכה את התלמידים והמשתתפים.
גב' צילה מירון אילן

גב' בתיה חרמון ספרה סיפורים אודות ילדותה בירושלים.
גב' בתיה חרמון

 איתמר הולין לעזרי פינקר ולשרה לאור שרו ונגנו פיוטים מרגשים ושתפו את הקהל בשירה.
איתמר הולין לעזרי פינקר ולשרה לאור
 גב' דינה דרורי


תודה לכל המשתתפים להלן קישור לתמונות:

יום שני, 25 בינואר 2016

ברכה לחג ט"ו בשבט ממנהלת אגף מורשת גב' צילה מירון-אילן


                                                            שִּירַת-הָעֲשָבִים

מילים ולחן: נעמי שמר, על פי ר' נחמן מברסלב
דַּע לְךָ
שֶכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה
יֵש לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד
מִשֶלּוֹ
דַּע לְךָ
שֶכָּל עֵשֶב וְעֵשֶב
יֵש לוֹ שִירָה מְיֻחֶדֶת
מִשֶלּוֹ
וּמִשִּירַת-הָעֲשָבִים
נַעֲשֶה נִגּוּן
שֶל רוֹעֶה

כַּמָּה יָפֶה
כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה
כְּשֶשּוֹמְעִים הַשִּירָה
שֶלָּהֶם
טוֹב מְאֹד
לְהִתְפַּלֵּל בֵּינֵיהֶם
וּבְשִמְחָה לַעֲבֹד
אֶת הַשֵּם
וּמִשִּירַת-הָעֲשָבִים
מִתְמַלֵּא הַלֵּב
וּמִשְתּוֹקֵק

וּכְשֶהַלֵּב
מִן הַשִּירָה מִתְמַלֵּא
וּמִשְתּוֹקֵק
אֶל אֶרֶץ-יִשְרָאֵל
אוֹר גָּדוֹל
אֲזַי נִמְשָךְ וְהוֹלֵךְ
מִקְּדֻשָּתָהּ שֶל הָאָרֶץ
עָלָיו
וּמִשִּירַת-הָעֲשָבִים
נַעֲשֶה נִגּוּן
שֶל הַלֵּב

מדוע בני אדם שרים, מנגנים? מה תפקיד המוזיקה בחיי אדם? הניגון אינו מגיע רק מן הממד השכלי שבאדם, אלא ממקום אחר, קשה להגדרה. באמצעות הניגון מזמין אותנו ר' נחמן להיות מודעים יותר לעצמנו ולסביבתנו, ולא רק זו האנושית. המשותף לכולם הוא הניגון. ואכן, הניגון מלווה רגעים רבים בחיינו, רגעים שמחים ועצובים, אירועים מיוחדים, ימי חג ומועד וסתם ימי חולין;  אולם אצל ר' נחמן הוא אינו רק דבר הנלווה לחיינו, אלא הוא הקיום עצמו: "מנגינת החיים". הכול מנגן, אומר שירה. גם בשיחותינו עם הזולת עלינו להאזין לא רק למילים הנאמרות אלא גם למנגינה. היום-יום שלנו הוא עצמו ניגון.
הקשר בין תנובת הארץ ופירותיה המשובחים ובין ניגונה של הארץ מופיע בדברי ר' נחמן בדרשתו לדברי יעקב אבינו לבניו בטרם רדתם למצרים אל יוסף: "ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים... ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש..." (בראשית, מ"ג, יא-יד). ר' נחמן דורש את כפל המשמעויות של השורש זמ"ר: "זמרת הארץ" כפשוטו: מה שנזמר ונאסף מפירות הארץ, אולם אצל ר' נחמן הופך היבול לשירת הארץ. 
"דע כי יעקב אבינו, כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף, שלח עימהם ניגון של ארץ ישראל. וזה סוד: 'קחו מזמרת הארץ בכליכם' - בחינת זמר וניגון... וזהו שאמר לבניו: 'קחו מזמרת הארץ'... 'והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים' - הם בחינת משקולות ומידות הניגון, כי הניגון נעשה מגידולי הארץ..." (ליקוטי מוהר"ן, תניינא, ס"ג).

ובהקשר זה מופיע אחד הקטעים היפים והמקוריים של ר' נחמן, שעומד בבסיס שירה של נעמי שמר:
... דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן כִּי כָל עֵשֶב וָעֵשֶב יֵש לוֹ שִירָה שֶאוֹמֵר ... וְעַל-יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא נוֹתֵן כּחַ בְּהָעֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכל. וְזֶה בְּחִינַת 'הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ', הַיְנוּ שֶׁהַנִּצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל-יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לָהֶם כַּנַּ"ל ...
גַּם הַנִּגּוּן הוּא טוֹבָה לְהָרוֹעֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָרוֹעֶה הוּא תָּמִיד בֵּין בְּהֵמוֹת, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיַּמְשִׁיכוּ וְיוֹרִידוּ אֶת הָרוֹעֶה מִבְּחִינַת רוּחַ הָאָדָם לְרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, עַד שֶׁיִּרְעֶה הָרוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ ... וְעַל-יְדֵי הַנִּגּוּן נִצּוֹל מִזֶּה, כִּי הַנִּגּוּן הוּא הִתְבָּרְרוּת הָרוּחַ, שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ הָאָדָם מִן רוּחַ הַבְּהֵמָה, בִּבְחִינַת: 'מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעלָה הִיא לְמָעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה'. כִּי זֶהוּ עִקָּר הַנִּגּוּן - לְלַקֵּט וּלְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה ...
ליקוטי מוהר"ן,  תניינא, סג

ר' נחמן מזמין אותנו להאזין לצליל העולה מחלילו של הרועה, ולשמוע בתוכו את המייתם השקטה של העשבים שבתוכם רועה הצאן. לפי ר' נחמן, אין לרועה עצמו ניגון משלו, אלא כל ניגוניו באים לו מן המקום שבו הוא רועה את צאנו, משמע שקיומו של האדם קשור בקשר עבות עם הטבע שסביבו, ומתקיים ביניהם דיאלוג סמוי של קולות וצלילים. אולם הרועה אינו פסיבי, הניגון שהוא שומע מהדהד חזרה, ונותן כוח בעשבים ומתוך כך גם בבעלי החיים הניזונים מהם, וכך מגיע הניגון לכל עולם הטבע. מתואר כאן קשר גומלין הדוק בין האדם לטבע, כשכל אחד מן הצדדים תורם ונתרם.

מאחלת לכולנו שתמיד יישרה בנו הניגון, וכך נעשה "תיקון המידות" ונתחזק בבניית הנקודות הטובות שבנפש, כדברי רבי נחמן :
... כמו כן הוא אצל  האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה עדיין, כדי לחזק את עצמו שלא ייפול לגמרי, חס ושלום, רק אדרבא, יחיה את עצמו וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו, דהיינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצווה או איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב, הוא גם כן מעורב בפסולת הרבה, עם כל זה יוציא משם איזה נקודה טובה. וכן יחפש וילקט עוד נקודות טובות; ועל ידי זה נעשים ניגונים, בחינת מנגן בכלי זמר, שהוא בחינת שמלקט הרוח הטובה מן הרוח נכאה, עצבות הרוח. והכלל הואשנגינה שבקדושה היא גבוהה מאוד, כידוע, ועיקר הניגון נעשה על ידי בירור הטוב מן הרע, ועל ידי זה נעשים ניגונים וזמירות. ולכן, על ידי שאינו מניח להפיל את עצמו ומחיה את עצמו במה שמחפש ומבקש ומוצא בעצמו, איזה נקודות טובות, ומלקט ומברר אלו הנקודות טובות מתוך הרע והפסולת שבו – על ידי זה נעשים ניגונים, ואזי הוא יכול להתפלל, לזמר ולהודות להשם יתברך.
שם, רפ"ב
ט"ו בשבט שמח,

צילה

יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

חוקרים צעירים חוקרים קהילות שורשים ותרבות תשע"ו תחרות עבודות חקר ושורשים כיתות ז-ט בחינוך הממ' והממ'ד

מורשת קהילות ישראל אגף מורשת, משרד החינוך מזמינים אתכם המנהלים המורים והתלמידים להשתתף גם השנה בתחרות השנתית של כתיבת עבודות שורשים – ח"ץ, צעירים חוקרים קהילות שורשים ותרבות. התכנית מיועדת  לכיתות ז-ט בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
אנו מציעים את עזרת צוות המנחים של אגף מורשת ברחבי הארץ לבתי הספר המעוניינים להתייעץ ולהתלבט בתהליכי הכתיבה. (רשימה מפורטת של המנחים מצורפת בהמשך)

 מטרות התכנית:
·         להציב בפני התלמידים אתגר לחקור את מורשתם המשפחתית, תרבותית, רוחנית וקהילתית בהיבטים רב תחומיים: היסטוריים, ספרותיים, אומנותיים ועוד.
·         באמצעות החקר והגילוי תגדל מעורבותו של  התלמיד בשאלות של זהות, מחויבות ואחריות לעם היהודי ברחבי העולם.
·         תכניות מורשת קהילות ישראל מהוות בסיס ללמידה ערכית משמעותית.  בה התלמיד מעורר שאלות, מאתר  מקורות מידע, מעבד מידע ויוצר ידע חדש הרלוונטי לעולמו האישי ולחיים בעידן הטכנולוגי, במאה ה- 21.

להלן מספר רעיונות לכתיבת העבודה.
1.       עבודת שורשים/ חקר אישית של התלמיד.
2.       עבודה שאחד מנושאי החקר שלה יהיה חיי היהודים בארצות ערב במאות ה-19 וה-20.
3.       עבודה בנושא יהודי מצרים ופולין שכן השנה נציין 60 שנה לעלייתם לארץ.
4.       עבודת חקר בנושא הפיוט.



 בסוף שנת-הלימודים נקיים אי"ה טקס ארצי להצגה של עבודות נבחרות במכון יצחק בן-צבי בירושלים, ביום שלישי א' בסיוון תשע"ו, 7/6/16 בשעה 13:00. אנא שריינו מועד זה.
בתי הספר המעוניינים להירשם לתחרות יכולים להירשם עד לתאריך כ"ט בטבת תשע"ו ה-10 בינואר 2016 .
במייל      morshet14@gmail.com

לפרטים שאלות ולהדרכה יש לפנות לדינה דרורי מרכזת התוכנית  
ואחראית מחוז ירושלים                                                                                    נייד: 3469066 - 052
מחוז ירושלים והמרכז
למרו אסמרה – מפקח מורשת יהודי אתיופיה                                                   נייד: 6281291 - 050

ולמדריכים המחוזיים הבאים:
מיה נוימן -  תל אביב, מרכז                                                                              נייד: 4429088 – 054

קארן דונר אשר -  צפון                                                                                       נייד: 2738767 - 052

מיכל רוט ברגר - דרום                                                                                       נייד: 4282857 - 054    

 שרה לאור – מדריכה בנושא עבודות חקר בנושא הפיוט   050-6496871        נייד: 6496871 - 050

                                                                                                    


                                                                                                         בברכה
                                                                                                       דינה דרורי
                                                                                        מרכזת תחום מורשת  קהילות ישראל
                                                                                                        אגף מורשת

"דּוֹר לְדוֹר" – תכנית שורשים המתחדשת

אנו מזמינים את כל תלמידי מערכת החינוך הממ' והממד'  בכיתות ה-ו בשנת הלימודים תשע"ו לקחת חלק בתכנית "דּוֹר לְדוֹר" – חוקרים צעירים בעקבות סיפורים משפחתיים וסיפורים על מורשת קהילות. תכנית זו מהווה שלב ראשון בתכנית "שורשים" המתחדשת, היוצאת לדרך בשנה זו לתלמידי כיתות ה'-ט' בהובלת אגף מורשת במשרד החינוך.

תכנית שורשים המתחדשת מציעה לבתיה"ס היסודיים דרכים לקיום פעילות לימודית וחווייתית  ברצף רב-שנתי בכיתות ה'-ט'. שתי התחנות הראשונות יתקיימו בכיתות ה-ו, ויהוו צעדים ראשונים בתהליך שיתרחב ויעמיק בתחנות הבאות בעבודת השורשים בחטיבת-הביניים.

מטרת התכנית לאפשר לתלמידים בשכבות הגיל השונות לגלות ולחקור בהדרגה ובכוחות עצמם מרכיבים נבחרים ומשמעותיים בפסיפס הסיפור האישי, המשפחתי והקהילתי שלהם. לחשוף אותם לסיפורי מורשות שונים של החברה הישראלית.
  אנו מציעים תכנית שורשים במתכונת חדשה, המבוססת על שלושה נדבכים מרכזיים:

  1. לימוד: התכנית מלווה בלימוד בכיתה של היבטים שונים של זהות אישית, יהודית וישראלית. לימוד מקורות ותכנים  מארון הספרים היהודי ומהתרבות הכללית, הנוגעים ישירות לעבודת השורשים ומעמיקים אותה.
  2. תהליך רב-שנתי אישי, משפחתי וקהילתי: התכנית נמשכת לאורך מספר שנות לימוד. במהלך כיתות ה'-ט' תוצע תכנית המשלבת את המשפחה והקהילה.
  3. הדגשת חקר אישי: העבודה בכל שלביה מכילה ממדים של חקר בהיקפים וברמות שונות, בהתאם לגיל ולשלב בהכנת העבודה. בכך כל התלמידים מרחיבים ומעמיק את עבודת השורשים בכל שנה מתוך תהליך אישי של שאילת שאלות, חקירה ונקודת מבט ייחודית.
  4. לכיתות ה-ו אנו מציעים:
    בכיתות ה-ו: תחנה א' – גלגולו של חפץ, סיפור,  תמונה וכד', העובר במשפחה מדור לדור. התלמידים יחקרו את שורשיו של חפץ זה וישכתבו את החקר לסיפור. התהליך ילווה בלימוד על ערכו של הסיפור המשפחתי. בסיומו של התהליך יתקיים ערב בין-דורי שבו יוצגו התוצרים.
    בכיתה ו': תחנה ב' – גלגולו של ניגון (שיר, פיוט, וכד'), המושר במשפחה בהזדמנויות מיוחדות (כגון: בשבת, בחג, בטקס, בהתכנסות משפחתית וכד'). התלמידים יחקרו את המקור למנהג המשפחתי, את מילות השיר ולחנו, את ההקשר שבו הוא מושר, ויכתבו על משמעותו עבורם.
    (כמובן, ניתן לשלב או להחליף בין שתי התכנית)
    מומלץ מאוד לתעד את התהליך ואת הערבים הבין-דוריים, לשתף ולהעלות לאתר בית-הספר.
    הנחיות מפורטות לתהליך ולמרכיבי החקר ודוגמאות – יעלו לאתר אגף מורשת. קישור:
    לרשותכם עומדים מדריכים של אגף מורשת שיוכלו לסייע בידיכם בתהליך.
     פרטי המדריכים באתר.
    בתי ספר המקיימים השנה את התכנית מתבקשים להירשם עד לתאריך ח' בטבת, 20 בדצמבר 2015. בקישור
    בתי ספר המעוניינים – ישלחו אלינו קישור לאתר ביה"ס (או קבצים נפרדים), שם מתועדים התהליך ותוצרי הפרויקט בביה"ס עד לתאריך ג' באדר ב' תשע"ו, 13 במרץ 2016.
     בסוף שנת-הלימודים נקיים טקס ארצי להצגה של עבודות נבחרות בשיתוף מכון יצחק בן-צבי בירושלים, ביום שלישי א' בסיוון תשע"ו, 7/6/16 בשעה 13:00. אנא שריינו מועד זה

    אנו מאחלים לכם תהליך משמעותי של לימוד וחוויה.

                                                                                                                  בברכה

                                                                                                              דינה דרורי
                                                                                        מרכזת תחום מורשת קהילות ישראל
                                                                                                              אגף מורשת  

יום רביעי, 11 בנובמבר 2015

מערך שיעור העוסק במושג אסירי ציון ואסירי ציון מאתיופיה


אסירי ציון  במדינת ישראל


להלן מערך שיעור העוסק במושג אסירי ציון ואסירי ציון מאתיופיה.  מטרת השיעור היא להכיר לתלמידים מושג זה. לספר את סיפורם של חלק  מאסירי ציון, מי זכאי להיקרא בשם זה ולהכיר את סיפורם המיוחד והלא מוכר של אסירי ציון מאתיופיה.
מערך השיעור מיועד לתלמידי ט-יב.

שאלה במליאה: מי הוא אסיר ציון?

באיזה הקשר שמעתם מושג זה.

במליאה:
קראו את החוק וענו על השאלות בהמשך.

חוק תגמולים (הכוונה לפיצוי כספי) לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, תשנ"ב-1992 
"אסיר ציון" – כל אחד מאלה:
(1)   מי שהיה במאסר או שהיה ששה חדשים לפחות במעצר או בהגליה בגלל פעילותו הציונית בארץ שבה פעילות זאת הייתה אסורה, והכל אם הוא אזרח ישראלי מכוח שבות ותושב ישראל;
(2)   מי שהיה במאסר או שהיה ששה חדשים לפחות במעצר או בהגליה בארץ אויב בגלל יהדותו או בגלל יחסי האיבה של אותה ארץ כלפי ישראל, והכל אם הוא אזרח ישראלי מכוח שבות ותושב ישראל;
(3)   מי שנמצא במאסר, במעצר או בהגליה בשל סיבה מהסיבות האמורות בפסקאות (1) ו-(2), או שהוא נאסר, נעצר או הוגלה כאמור ונעלמו עקבותיו וחלפו ששה חדשים מיום מעצרו, והכל אם חוק השבות, תש"י-1950, היה חל עליו;

  1. רשום במילותיך מה היא ההגדרה של אסיר ציון על פי חוק זה.
  2. מהם התנאים לקבלת תואר זה.
  3. האם אתם מכירים סיפורים ממקומות שונים בעולם היהודי של אסירי ציון?
 בכדי להכיר מושג זה קצת יותר לעומק נכיר את סיפורם של שלושה אסירי ציון  מארצות שונות.
אפשר לחלק את הכיתה ל-3 קבוצות וכל קבוצה תקרא סיפור אחד תתמודד  עם השאלות בסוף הסיפור השני  ותדווח במליאה.

להלן שלושה סיפורים של  אסירי ציון מבריה"מ לשעבר, מעיראק (כורדיסטאן) ומאתיופיה.

א.      בריה"מ לשעבר – סיפורו של יו"ר הכנסת מר יולי אדלשטיין
יולי אדלשטיין – יו"ר הכנסת
נולד ב-1958 בצ'רנוביץ' במערב אוקראינה
הפגישה הראשונה של יולי אדלשטיין עם יהדותו הייתה כשהיה בן חמש והלך עם סבו לכתובת עלומה בעיר ילדותו. שמה תמורת 10 רובל קיבל הסבא חבילת מצות. סבו אומנם לא שמר על הלכות הפסח אבל שמר בהחלט על סמלים יהודיים קטנים.
הפגישה השנייה הייתה כשראה את סבו מנסה ללמוד עברית.  כשסבו נפטר הוא החליט לזכרו של סבו או מתוך סקרנות ללמוד עברית. במקביל החל יולי אדלשטיין לפעול נגד  המשטר הסובייטי. בשנתו השנייה באוניברסיטה בשנת 1979 הוא ביקש לעזוב את בריה"מ ולעלות לארץ. עם הבקשה הוא גורש מהאוניברסיטה.
מאחר ולא קיבל אישור עלייה הוא המשיך בלימודי העברית בתחילה עם מורה בשם לב אולנובסקי, שעזב לישראל בשנת 1979. אז  התחיל יורי אדלשטיין ללמד עברית. הוא לימד קבוצות של 3-6 תלמידים בדירות פרטיות. חלקם היו מסורבי עלייה וחלקם סתם יהודים שרצו ללמוד עברית. הפעילות הייתה חצי מחתרתית, את אשתו טניה  הכיר בשיעורים אלו.
בשלב מסוים הקג"ב החליט לפעול נגד המורים היהודיים וערך סבב מאסרים של המורים הם לא הואשמו בלימוד עברית אלא בדברים אחרים. יולי אדלשטיין הואשם באחזקת סמים (בשמים להבדלה שנמצאו אצלו) הוא נשפט לשלוש שנות מאסר אבל שוחרר כעבור שנתיים ושמונה חודשים.
במהלך שהותו בכלא קבל מאשתו תפילין וסידור,  דבר שגרם לחיפוש אצלו בתא, את התפילין מצאו אבל לא את הסידור. כתוצאה מחיפוש זה הוא נשלח לצינוק ולאחר מכן למחנה עבודה קשה על גבול מונוגוליה, במהלך העבודה שם נפצע וביקש להגיע לבית חולים. בסופו של דבר הועבר לבית חולים וכשהחלים ביקשו הסובייטים להחזיר אותו למחנה העבודה ואז אשתו החלה בפעילות למענו. היא הכריזה על שביתת רעב דבר שגרם לכך שלא הוחזר למחנה הראשון. הוא שוחרר מהמחנה במאי 1985 וב-1987 עלה לארץ.

א.      עיראק (כורדיסטאן)
סיפורו של סלח נחום 1927 - 1974
סלח נולד בעיר זאכו שבכורדיסטאן (עיראק) בשנת 1927. הוא עבד לפרנסתו בחנות ממתקים בשוק.
שם הכיר את ורדה ביקש את ידה והם נישאו בשנת 1948. הקהילה בזאכו חגגה לזוג הצעיר שבע
ברכות במשך שבוע שלם. בבוקר שלמחרת סוף החגיגות נעצר סלח ע"י המשטרה העיראקית
יחד עם עוד 40 יהודים. הם הואשמו  בבגידה והשתייכות להתארגנות הציונית. בתחילה הם נלקחו
לבית המעצר בזאכו, בהליכה רגלית של 8 ק"מ בשלג עד  שהגיעו למקום מעצרם.
ולאחר מכן נשלחו לכלא בבגדד.
מלבד עבודתו בחנות הממתקים, סלח היה חבר במחתרת ציונית שעסקה בלילות בהברחת יהודים דרך נהר פרת עד לטורקיה ומשם לארץ ישראל. ההברחות היו על גבי רפסודות רעועות שהיו עשויות מקרשים ומעורות של כבשים, המזון היחיד שהותר לעולים לקחת עמם היה שקי עור מלאים בתמרים.
סלח וחבריו הוחזקו במעצר תקופה ארוכה ללא משפט, ורק כעבור כשנה הם נשפטו לתקופת מאסר של שלוש שנים. אחיותיו הצליחו לבקרו לאחר תשלום כופר רב. אשתו ורדה שהייתה בת 16 כמעט ולא ראתה את בעלה הטרי.  באחת הפעמים הבודדות שהצליחה לבקר אותו הוא ביקש ממנה לעלות למדינת ישראל ולחכות לו בירושלים.
בשנת 1950 עלתה ורדה לארץ עם משפחתה ועם משפחתו של סלח. לאחר גלגולים שונים בארץ והתעקשותה של ורדה לגור בירושלים הגיעה המשפחה למעברת תלפיות.
בשנת 1951 שוחררו מרבית אסירי ציון מעיראק, בניהם סלח שהגיע הישר למשפחתו בירושלים והחל לחפש את ורדה...הם נפשו בשוק מחנה יהודה וההתרגשות הייתה גדולה.
עוד בהיותו בכלא בבגדאד נדר סלח נדר שאם יצליח להשתחרר מהכלא ולעלות לארץ ישראל יקרא לשני ילדיו הראשונים על שם ירושלים. ואכן הוא קרא לבן הבכור ציון ולבת השנייה ציונה.
לסלח נולדו  עוד 4 ילדים נוספים
סלח נפטר בשנת  1974
  שאלות לדיון
1.       תארו  את הפעילות הציונית של כל אחד מהם.
2.       קרא שוב את החוק ורשום האם אנשים אלו עומדים בקריטריונים של קבלת התואר "אסירי ציון"

אתיופיה
אדיסו רובל
סיפור על פי עדותו באתר ארגון אסירי ציון מאתיופיה
נולד בכפר "אבה גיאורגיז" שבחבל גונדר ב"אורד אוטבת"
עבד בחקלאות עם אביו ולאחר נישואיו התגייס לצבא האתיופי, בו שרת  כ - 4 שנים.
לאחר שחרורי מהצבא, עבדתי במשרד התעבורה בגונדר. בתחילת שנות השמונים החלטתי יחד עם אשתי, בני ובני משפחתי, לעבור לסודן ומשם לעלות לישראל. במעבר לסודן נתפסתי ונעצרתי בחשד לפעילות במוסד. הכחשתי וטענתי שעברתי לסודן כדי להתגורר בה ושאין לי שום קשר ליהדות ולמוסד. לאחר ששוחררתי, עלתה משפחתי  לארץ ואני גויסתי למוסד ונשארתי בסודן.
לאחר גיוסי לשורות המוסד, הוגדר כי תפקידי יהיה להעביר כספים ליהודים שהגיעו מאתיופיה לסודן והמתינו לעליה לארץ ישראל. בנוסף גם עזרתי ליהודים לחצות את הגבול מאתיופיה לסודן.
לאחר חמש שנות פעילות נתפסתי ונעצרתי. נשלחתי לכלא ללא משפט ושהיתי בתנאים קשים מאד ובבידוד משך שנה וחודש. בתקופה זו סבלתי מעינוים קשים בהם הכו אותי יומם וליל. לא התקלחתי משך כל אותה תקופה וסבלתי מחרפת רעב. נאלצתי להסתפק בשאריות האוכל והמים של הסוהרים ובימים שלא נותרו כאלה, נשארתי רעב וצמא.
כל אותה תקופה הכחשתי את פעילותי במוסד וטענתי שאינני יהודי. קיבלתי החלטה לא לגלות דבר כיון שהבנתי שאם אודה, אסגיר אחרים והנחתי שיהרגו אותי בכל מקרה. העדפתי למות לבד ולקחת את סודי לקבר. בשלב מסוים מרב ייאוש תקפתי את אחד השוטרים. לאחר המעשה נחקרתי על ידי איש סודני בכיר ששלח אותי למעצר בתנאים קלים יותר. במעצר זה כבר לא שהיתי בבידוד אלא עם יהודים נוספים. גם שם המשכתי להסתיר את זהותי ואת קשריי עם המוסד. לאחר שלוש שנים וחודש החלטתי לברוח. הצלחתי להשיג כסף מאנשי הצלב האדום ושכנעתי שישה חברים להצטרף אליי. עקבתי אחר משמרות הסוהרים וגילתי את השעות בהן שמר סוהר פחות מיומן. באחד הלילות לקחתי עימי את חבריי ובשעה ארבע לפנות בוקר שברנו את חומות הכלא ונמלטנו. הצלחנו לעבור את הגבול לאתיופיה ולהגיע לחבל קאוורה.
משם המשכתי לגונדר ולאדיס אבבה. שם הגעתי לשגרירות הישראלית והתקבלתי בחום רב. למרות המעצר הקשה המשכתי במשימתי להעלות יהודים לארץ ישראל , מקניה ומאריתריאה, עד לעלייתי לארץ ישראל בשנת 1991 במסגרת מבצע שלמה.
נשוי ואב לשלשה ילדים, מתגורר בקרית גת.
שאלות לדיון

  1. מה הפתיע אותך במיוחד בסיפור שלו ?
  2. מתי החליט לעלות לארץ, תאר את מסעו.
  3. מה תפקידו היה כשליח המוסד?  כמה שנים עבד כשליח המוסד?

  1. כמה פעמים וכמה זמן ישב בכלא? הקשיים בבית הסוהר.
  2. מתי עלה לארץ?
  3. קראו שוב את החוק
·         האם לדעתכם סיפור זה מזכה אותו  בתואר אסיר ציון על כל משמעותיו, נמקו על סמך החוק?
 במליאה
נציג מכל קבוצה יספר את הסיפור שקיבל כולל השאלה האם זכאים אנשים אלו לתואר אסיר ציון.

קראו את הקטע הבא ודונו בשאלות לדיון
כמה מילים על המושג "אסירי ציון" במדינת ישראל
אסירי ציון הם היהודים שחיו במדינות שונות (ברית המועצות ואחרות) ונכלאו בשל פעילותם למען עלייה לישראל, או עזרה לאחרים לעלות לישראל. מקור המונח כנראה באמירתו של רבי יהודה הלוי – "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" יהודים אלו קבלו את ההכרה כאסירי ציון (ללא תגמול כספי) החל משנות ה-70 של המאה ה-20.
השימוש במושג שימש בתחילה לתיאור פעילותם של יהודים בבריה"מ לעלייה לארץ. לאחר מכן הורחב המונח גם לתיאור אסירים יהודיים, שנאסרו בשל פעילות פרו-ישראלית, או ניסיון לעודד עליית יהודים לישראל, במדינות שאינן קשורות בברית המועצות כגון:  יהודים שנעצרו במצרים, מרוקו, לוב, עיראק. (בעיקר בשנות הארבעים והחמישים) מכונים גם הם אסירי ציון, וכך גם יהודים שנעצרו באתיופיה, ועוד.
נכון ל- 2010 חיו בישראל כ- 2000 אסירי ציון:  כ-850 ממזרח אירופה,  כ-450 מארצות האסלאם ,
כ-350 מאתיופיה וכ- 300אסירי המחתרות

שאלות לסיכום הדיון
  1. על פי הקטע הקודם  מתי החלה מדינת ישראל להכיר ביהודים אלו כאסירי ציון  (בלי תגמול כספי)?
  2. מתי החלו אסירי ציון לקבל  הכרה רשמית תגמול כספי על פועלם?
  3. קראו את הקטע הבא ורשמו מתי הכירה מדינת ישראל ביהודים מאתיופיה כאסירי ציון?
  4. כיצד השופט שפירא פירש את החוק?
  5. איך אתם יכולים להסביר את הפער בין החוק שנחקק ב- 1992 עלייתו לארץ של אדיסו רובל ב-1991 לבין ההכרה ביהודי אתיופיה כאסירי ציון ב-2010.


"ב-29 באפריל 2010 פרסם נשיא בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, השופט מיכאל שפיצר, את פסיקתו: "לטעמי, שעה שדרכם של אנשים מאתיופיה לישראל נמשכת חודשים ארוכים, הרי שחודשים אלו של מסע מפרך גם הם כשלעצמם מהווים פעילות ציונית מתמשכת; במיוחד שעה שכלואים הם שישה חודשים, שבמהלכם אין הם מתחרטים על ההחלטה שגמלה בלבם לעלות לישראל, וגם בכך יש לראות פעילות ציונית מתמשכת. ועל כן גם לשיטתה של הוועדה צריך היה, בכפוף לקיומם של התנאים הקבועים בחוק, להכיר במערערים כאסירי ציון". 

להיכרות מעמיקה יותר עם סיפורים מיוחדים של אסירי ציון מאתיופיה הנכם מוזמנים להיכנס לאתר
ארגון אסירי ציון מאתיופיה http://www.ziopia.org/