יום רביעי, 11 בנובמבר 2015

מערך שיעור העוסק במושג אסירי ציון ואסירי ציון מאתיופיה


אסירי ציון  במדינת ישראל


להלן מערך שיעור העוסק במושג אסירי ציון ואסירי ציון מאתיופיה.  מטרת השיעור היא להכיר לתלמידים מושג זה. לספר את סיפורם של חלק  מאסירי ציון, מי זכאי להיקרא בשם זה ולהכיר את סיפורם המיוחד והלא מוכר של אסירי ציון מאתיופיה.
מערך השיעור מיועד לתלמידי ט-יב.

שאלה במליאה: מי הוא אסיר ציון?

באיזה הקשר שמעתם מושג זה.

במליאה:
קראו את החוק וענו על השאלות בהמשך.

חוק תגמולים (הכוונה לפיצוי כספי) לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, תשנ"ב-1992 
"אסיר ציון" – כל אחד מאלה:
(1)   מי שהיה במאסר או שהיה ששה חדשים לפחות במעצר או בהגליה בגלל פעילותו הציונית בארץ שבה פעילות זאת הייתה אסורה, והכל אם הוא אזרח ישראלי מכוח שבות ותושב ישראל;
(2)   מי שהיה במאסר או שהיה ששה חדשים לפחות במעצר או בהגליה בארץ אויב בגלל יהדותו או בגלל יחסי האיבה של אותה ארץ כלפי ישראל, והכל אם הוא אזרח ישראלי מכוח שבות ותושב ישראל;
(3)   מי שנמצא במאסר, במעצר או בהגליה בשל סיבה מהסיבות האמורות בפסקאות (1) ו-(2), או שהוא נאסר, נעצר או הוגלה כאמור ונעלמו עקבותיו וחלפו ששה חדשים מיום מעצרו, והכל אם חוק השבות, תש"י-1950, היה חל עליו;

  1. רשום במילותיך מה היא ההגדרה של אסיר ציון על פי חוק זה.
  2. מהם התנאים לקבלת תואר זה.
  3. האם אתם מכירים סיפורים ממקומות שונים בעולם היהודי של אסירי ציון?
 בכדי להכיר מושג זה קצת יותר לעומק נכיר את סיפורם של שלושה אסירי ציון  מארצות שונות.
אפשר לחלק את הכיתה ל-3 קבוצות וכל קבוצה תקרא סיפור אחד תתמודד  עם השאלות בסוף הסיפור השני  ותדווח במליאה.

להלן שלושה סיפורים של  אסירי ציון מבריה"מ לשעבר, מעיראק (כורדיסטאן) ומאתיופיה.

א.      בריה"מ לשעבר – סיפורו של יו"ר הכנסת מר יולי אדלשטיין
יולי אדלשטיין – יו"ר הכנסת
נולד ב-1958 בצ'רנוביץ' במערב אוקראינה
הפגישה הראשונה של יולי אדלשטיין עם יהדותו הייתה כשהיה בן חמש והלך עם סבו לכתובת עלומה בעיר ילדותו. שמה תמורת 10 רובל קיבל הסבא חבילת מצות. סבו אומנם לא שמר על הלכות הפסח אבל שמר בהחלט על סמלים יהודיים קטנים.
הפגישה השנייה הייתה כשראה את סבו מנסה ללמוד עברית.  כשסבו נפטר הוא החליט לזכרו של סבו או מתוך סקרנות ללמוד עברית. במקביל החל יולי אדלשטיין לפעול נגד  המשטר הסובייטי. בשנתו השנייה באוניברסיטה בשנת 1979 הוא ביקש לעזוב את בריה"מ ולעלות לארץ. עם הבקשה הוא גורש מהאוניברסיטה.
מאחר ולא קיבל אישור עלייה הוא המשיך בלימודי העברית בתחילה עם מורה בשם לב אולנובסקי, שעזב לישראל בשנת 1979. אז  התחיל יורי אדלשטיין ללמד עברית. הוא לימד קבוצות של 3-6 תלמידים בדירות פרטיות. חלקם היו מסורבי עלייה וחלקם סתם יהודים שרצו ללמוד עברית. הפעילות הייתה חצי מחתרתית, את אשתו טניה  הכיר בשיעורים אלו.
בשלב מסוים הקג"ב החליט לפעול נגד המורים היהודיים וערך סבב מאסרים של המורים הם לא הואשמו בלימוד עברית אלא בדברים אחרים. יולי אדלשטיין הואשם באחזקת סמים (בשמים להבדלה שנמצאו אצלו) הוא נשפט לשלוש שנות מאסר אבל שוחרר כעבור שנתיים ושמונה חודשים.
במהלך שהותו בכלא קבל מאשתו תפילין וסידור,  דבר שגרם לחיפוש אצלו בתא, את התפילין מצאו אבל לא את הסידור. כתוצאה מחיפוש זה הוא נשלח לצינוק ולאחר מכן למחנה עבודה קשה על גבול מונוגוליה, במהלך העבודה שם נפצע וביקש להגיע לבית חולים. בסופו של דבר הועבר לבית חולים וכשהחלים ביקשו הסובייטים להחזיר אותו למחנה העבודה ואז אשתו החלה בפעילות למענו. היא הכריזה על שביתת רעב דבר שגרם לכך שלא הוחזר למחנה הראשון. הוא שוחרר מהמחנה במאי 1985 וב-1987 עלה לארץ.

א.      עיראק (כורדיסטאן)
סיפורו של סלח נחום 1927 - 1974
סלח נולד בעיר זאכו שבכורדיסטאן (עיראק) בשנת 1927. הוא עבד לפרנסתו בחנות ממתקים בשוק.
שם הכיר את ורדה ביקש את ידה והם נישאו בשנת 1948. הקהילה בזאכו חגגה לזוג הצעיר שבע
ברכות במשך שבוע שלם. בבוקר שלמחרת סוף החגיגות נעצר סלח ע"י המשטרה העיראקית
יחד עם עוד 40 יהודים. הם הואשמו  בבגידה והשתייכות להתארגנות הציונית. בתחילה הם נלקחו
לבית המעצר בזאכו, בהליכה רגלית של 8 ק"מ בשלג עד  שהגיעו למקום מעצרם.
ולאחר מכן נשלחו לכלא בבגדד.
מלבד עבודתו בחנות הממתקים, סלח היה חבר במחתרת ציונית שעסקה בלילות בהברחת יהודים דרך נהר פרת עד לטורקיה ומשם לארץ ישראל. ההברחות היו על גבי רפסודות רעועות שהיו עשויות מקרשים ומעורות של כבשים, המזון היחיד שהותר לעולים לקחת עמם היה שקי עור מלאים בתמרים.
סלח וחבריו הוחזקו במעצר תקופה ארוכה ללא משפט, ורק כעבור כשנה הם נשפטו לתקופת מאסר של שלוש שנים. אחיותיו הצליחו לבקרו לאחר תשלום כופר רב. אשתו ורדה שהייתה בת 16 כמעט ולא ראתה את בעלה הטרי.  באחת הפעמים הבודדות שהצליחה לבקר אותו הוא ביקש ממנה לעלות למדינת ישראל ולחכות לו בירושלים.
בשנת 1950 עלתה ורדה לארץ עם משפחתה ועם משפחתו של סלח. לאחר גלגולים שונים בארץ והתעקשותה של ורדה לגור בירושלים הגיעה המשפחה למעברת תלפיות.
בשנת 1951 שוחררו מרבית אסירי ציון מעיראק, בניהם סלח שהגיע הישר למשפחתו בירושלים והחל לחפש את ורדה...הם נפשו בשוק מחנה יהודה וההתרגשות הייתה גדולה.
עוד בהיותו בכלא בבגדאד נדר סלח נדר שאם יצליח להשתחרר מהכלא ולעלות לארץ ישראל יקרא לשני ילדיו הראשונים על שם ירושלים. ואכן הוא קרא לבן הבכור ציון ולבת השנייה ציונה.
לסלח נולדו  עוד 4 ילדים נוספים
סלח נפטר בשנת  1974
  שאלות לדיון
1.       תארו  את הפעילות הציונית של כל אחד מהם.
2.       קרא שוב את החוק ורשום האם אנשים אלו עומדים בקריטריונים של קבלת התואר "אסירי ציון"

אתיופיה
אדיסו רובל
סיפור על פי עדותו באתר ארגון אסירי ציון מאתיופיה
נולד בכפר "אבה גיאורגיז" שבחבל גונדר ב"אורד אוטבת"
עבד בחקלאות עם אביו ולאחר נישואיו התגייס לצבא האתיופי, בו שרת  כ - 4 שנים.
לאחר שחרורי מהצבא, עבדתי במשרד התעבורה בגונדר. בתחילת שנות השמונים החלטתי יחד עם אשתי, בני ובני משפחתי, לעבור לסודן ומשם לעלות לישראל. במעבר לסודן נתפסתי ונעצרתי בחשד לפעילות במוסד. הכחשתי וטענתי שעברתי לסודן כדי להתגורר בה ושאין לי שום קשר ליהדות ולמוסד. לאחר ששוחררתי, עלתה משפחתי  לארץ ואני גויסתי למוסד ונשארתי בסודן.
לאחר גיוסי לשורות המוסד, הוגדר כי תפקידי יהיה להעביר כספים ליהודים שהגיעו מאתיופיה לסודן והמתינו לעליה לארץ ישראל. בנוסף גם עזרתי ליהודים לחצות את הגבול מאתיופיה לסודן.
לאחר חמש שנות פעילות נתפסתי ונעצרתי. נשלחתי לכלא ללא משפט ושהיתי בתנאים קשים מאד ובבידוד משך שנה וחודש. בתקופה זו סבלתי מעינוים קשים בהם הכו אותי יומם וליל. לא התקלחתי משך כל אותה תקופה וסבלתי מחרפת רעב. נאלצתי להסתפק בשאריות האוכל והמים של הסוהרים ובימים שלא נותרו כאלה, נשארתי רעב וצמא.
כל אותה תקופה הכחשתי את פעילותי במוסד וטענתי שאינני יהודי. קיבלתי החלטה לא לגלות דבר כיון שהבנתי שאם אודה, אסגיר אחרים והנחתי שיהרגו אותי בכל מקרה. העדפתי למות לבד ולקחת את סודי לקבר. בשלב מסוים מרב ייאוש תקפתי את אחד השוטרים. לאחר המעשה נחקרתי על ידי איש סודני בכיר ששלח אותי למעצר בתנאים קלים יותר. במעצר זה כבר לא שהיתי בבידוד אלא עם יהודים נוספים. גם שם המשכתי להסתיר את זהותי ואת קשריי עם המוסד. לאחר שלוש שנים וחודש החלטתי לברוח. הצלחתי להשיג כסף מאנשי הצלב האדום ושכנעתי שישה חברים להצטרף אליי. עקבתי אחר משמרות הסוהרים וגילתי את השעות בהן שמר סוהר פחות מיומן. באחד הלילות לקחתי עימי את חבריי ובשעה ארבע לפנות בוקר שברנו את חומות הכלא ונמלטנו. הצלחנו לעבור את הגבול לאתיופיה ולהגיע לחבל קאוורה.
משם המשכתי לגונדר ולאדיס אבבה. שם הגעתי לשגרירות הישראלית והתקבלתי בחום רב. למרות המעצר הקשה המשכתי במשימתי להעלות יהודים לארץ ישראל , מקניה ומאריתריאה, עד לעלייתי לארץ ישראל בשנת 1991 במסגרת מבצע שלמה.
נשוי ואב לשלשה ילדים, מתגורר בקרית גת.
שאלות לדיון

  1. מה הפתיע אותך במיוחד בסיפור שלו ?
  2. מתי החליט לעלות לארץ, תאר את מסעו.
  3. מה תפקידו היה כשליח המוסד?  כמה שנים עבד כשליח המוסד?

  1. כמה פעמים וכמה זמן ישב בכלא? הקשיים בבית הסוהר.
  2. מתי עלה לארץ?
  3. קראו שוב את החוק
·         האם לדעתכם סיפור זה מזכה אותו  בתואר אסיר ציון על כל משמעותיו, נמקו על סמך החוק?
 במליאה
נציג מכל קבוצה יספר את הסיפור שקיבל כולל השאלה האם זכאים אנשים אלו לתואר אסיר ציון.

קראו את הקטע הבא ודונו בשאלות לדיון
כמה מילים על המושג "אסירי ציון" במדינת ישראל
אסירי ציון הם היהודים שחיו במדינות שונות (ברית המועצות ואחרות) ונכלאו בשל פעילותם למען עלייה לישראל, או עזרה לאחרים לעלות לישראל. מקור המונח כנראה באמירתו של רבי יהודה הלוי – "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" יהודים אלו קבלו את ההכרה כאסירי ציון (ללא תגמול כספי) החל משנות ה-70 של המאה ה-20.
השימוש במושג שימש בתחילה לתיאור פעילותם של יהודים בבריה"מ לעלייה לארץ. לאחר מכן הורחב המונח גם לתיאור אסירים יהודיים, שנאסרו בשל פעילות פרו-ישראלית, או ניסיון לעודד עליית יהודים לישראל, במדינות שאינן קשורות בברית המועצות כגון:  יהודים שנעצרו במצרים, מרוקו, לוב, עיראק. (בעיקר בשנות הארבעים והחמישים) מכונים גם הם אסירי ציון, וכך גם יהודים שנעצרו באתיופיה, ועוד.
נכון ל- 2010 חיו בישראל כ- 2000 אסירי ציון:  כ-850 ממזרח אירופה,  כ-450 מארצות האסלאם ,
כ-350 מאתיופיה וכ- 300אסירי המחתרות

שאלות לסיכום הדיון
  1. על פי הקטע הקודם  מתי החלה מדינת ישראל להכיר ביהודים אלו כאסירי ציון  (בלי תגמול כספי)?
  2. מתי החלו אסירי ציון לקבל  הכרה רשמית תגמול כספי על פועלם?
  3. קראו את הקטע הבא ורשמו מתי הכירה מדינת ישראל ביהודים מאתיופיה כאסירי ציון?
  4. כיצד השופט שפירא פירש את החוק?
  5. איך אתם יכולים להסביר את הפער בין החוק שנחקק ב- 1992 עלייתו לארץ של אדיסו רובל ב-1991 לבין ההכרה ביהודי אתיופיה כאסירי ציון ב-2010.


"ב-29 באפריל 2010 פרסם נשיא בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, השופט מיכאל שפיצר, את פסיקתו: "לטעמי, שעה שדרכם של אנשים מאתיופיה לישראל נמשכת חודשים ארוכים, הרי שחודשים אלו של מסע מפרך גם הם כשלעצמם מהווים פעילות ציונית מתמשכת; במיוחד שעה שכלואים הם שישה חודשים, שבמהלכם אין הם מתחרטים על ההחלטה שגמלה בלבם לעלות לישראל, וגם בכך יש לראות פעילות ציונית מתמשכת. ועל כן גם לשיטתה של הוועדה צריך היה, בכפוף לקיומם של התנאים הקבועים בחוק, להכיר במערערים כאסירי ציון". 

להיכרות מעמיקה יותר עם סיפורים מיוחדים של אסירי ציון מאתיופיה הנכם מוזמנים להיכנס לאתר
ארגון אסירי ציון מאתיופיה http://www.ziopia.org/

  












אין תגובות:

פרסום תגובה